"אלי שלום, אנחנו רוצים לעשות יפוי כח מתמשך והסכם שאם אחד נפטר הכל עובר לשני, אני לא יודעת איך זה נקרא. יש אפשרות שנעשה אצלך?"
זו פניה שקבלתי לאחרונה מזוג מכרים, בשנות השישים לחייהם, שהחליטו לתכנן את עתידם, אבל לא לגמרי הבינו במה מדובר.
המכרים דיברו על שני דברים שונים לחלוטין: האחד הוא יפוי כח מתמשך, העשוי להיות רלבנטי במהלך חייהם. השני הוא צוואה הדדית שהיא תכנון לאחר פטירה.
אז מה זה יפוי כח מתמשך ומה זו צוואה הדדית, ולמה כדאי לעשות את שניהם.
יפוי כח מתמשך, נועד לאפשר לנו לבחור, כבר כיום, את מי שנרצה שיטפל בנו ויהיה מיופה הכח שלנו, אם נגיע למצב של חוסר כשירות תפקודית מנטלית. מייפה הכח בוחר את מי שהוא סומך עליו (בדרך כלל ילדים או בן/בת זוג) והוא גם יכול לתת לו הנחיות כיצד לנהוג בבא העת, בדברים החשובים לו.
יפוי כח מתמשך נותן למייפה הכח שליטה מסוימת על חייו, בבחירת אדם שהוא סומך עליו שיטפל בו בבא העת, אם לא יהיה כשיר מנטלית.
יתרון נוסף של יפוי כח מתמשך הוא עקיפת הצורך במינוי אפוטרופוס שהוא תהליך מסורבל שגם מטיל מעמסה על מי שיתמנה לאפוטרופוס (הגשת דוחות תקופתיים, פיקוח של בית משפט ועוד).
צוואה הדדית היא צוואה של בני זוג, המבקשים לקבוע מה יהיה עם רכושם לאחר פטירת אחד מהם ולמי יעבור רכושם לאחר פטירת שניהם.
הצוואה מבוססת על הדדיות ואמון בין בני הזוג, ועל כן מטיל החוק הגבלות על שינוי הוראותיה באופן חד צדדי, אלא אם הזוג הורה אחרת בצוואה.
בעת הכנת צוואה הדדית צפות שאלות רבות. האם ומתי, יוכל הנותר לשנות את צוואתו לאחר שירש את בן הזוג שנפטר? האם הנותר יוכל לממש ולצרוך את כל העיזבון ולא להותיר דבר לילדים? האם יהיה רשאי לתת לאחרים (כגון בן/בת זוג חדש/ה) נכסים מהעיזבון? ועוד אינספור שאלות שצריכות לקבל ביטוי בצוואה.
יפוי כח מתמשך וצוואה הם שני מסמכים שונים, אך שניהם נחוצים מאד. מסמכים אלה מאפשרים לנו לתכנן את עתידנו, הן למצב של העדר כשירות תפקודית והן ליום שאחרי פטירת בן/בת הזוג. להכנת המסמכים נדרש ניסיון רב, חשיבה מעמיקה, הערכות למצבים צפויים ולא צפויים ותכנון משפטי.
